האם סדיקת אריחים כתוצאה מעבודה לקויה מכוסה בביטוח?

הרחבת "נזק עקב תכנון/עבודה/חומרים לקויים". ההיית או היה זה חלום

פסק דין מהפכני של בית המשפט המחוזי בתל אביב: סדיקת אריחים כתוצאה מעבודה לקויה הינה נזק צפוי ומכאן אינה מכוסה במסגרת ההרחבה לפוליסת הביטוח • משמעויות הפסיקה הזו עשויות להיות מרחיקות לכת, הן עבור שוק הביטוח והן עבור חברות הבנייה, שכן – היא מייתרת למעשה את ההרחבה לכיסוי הביטוחי

קבלנים ויזמים רבים הרוכשים פוליסת "ביטוח עבודות קבלניות" – שמטרתה להגן עליהם מפני אובדן או נזק שייגרם לפרויקט כתוצאה מ'אירוע תאונתי בלתי צפוי' – מרחיבות אותה ורוכשות (בנוסף לפוליסת הבסיס) גם כיסוי ביטוחי למקרה של "נזק ישיר כתוצאה מתכנון/עבודה/חומרים לקויים". ההרחבה הזו, כך הם מאמינים, תגן עליהם גם מפני נזקים אחרים שעשויים כאמור להיגרם "כתוצאה מתכנון/עבודה/חומרים לקויים", כפי שמנוסח בהרחבה לפוליסת הביטוח.

כדי להבין לעומק את חשיבות ההרחבה לפוליסה, צריך לזכור שפוליסת "ביטוח עבודות קבלניות" (ללא הרחבות) מגנה על המבוטח רק בגין נזק שנגרם כתוצאה מ"אבדן או נזק פתאומיים ובלתי צפויים מראש באתר העבודה או בסמוך לו, לפרויקט או לחלק ממנו". בפועל, ובהתאם להלכה הפסוקה, ישנם מקרים שבהם נזקים שנגרמו במהלך ביצוע עבודות קבלניות, גם אם בדרך שאינה פתאומית חדה ומידית אלא הדרגתית, עדיין ייחשבו לנזק תאונתי בלתי צפוי וככזה יכוסה תחת הפוליסה הקבלנית. כפי שנקבע בפסק הדין ת"א 8876-09-15, שניתן בבית המשפט המחוזי בלוד על ידי כבוד השופט עוז ניר נאוי – פסק דין שבו קבע בית המשפט כי חברת הביטוח הראל תשלם לחברת א. דורי פיצויים בסך של כ-1.6 מיליון שקלים, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מחדירת מי תהום לקומות המרתף בפרויקט. זאת למרות שהנזקים נגרמו כתוצאה ממספר אירועי הפסקת שאיבת מים ולא כתוצאה מ"אירוע פתאומי ובלתי צפוי", ולמרות שמי שנשא בנזקים הוא למעשה קבלן המשנה ולא התובעת.

כעת, בעקבות פסק הדין החדש של כבוד השופטת ריקי שמולביץ, ת"א 65510-11-15, עומדת ההלכה הפסוקה זו בסימן שאלה גדול, ולא רק היא… אלא גם התוכלת של ההרחבה לפוליסת הביטוח שאיתה פתחנו, שאמורה לשפות את המבוטח במקרה של "נזק ישיר כתוצאה מתכנון/עבודה/חומרים לקויים". שכן אם פסק הדין יהפוך להלכה פסוקה, המשמעות היא שניתן להתייחס לכל נזק קבלנים בבחינת נזק צפוי (הרי אם היו עושים עבודה טובה, היו יכולים להימנע ממנו, לא כך?!) – מה שסותר את הכיסוי המורחב בפוליסת עבודות קבלניות כהגדרתו "כתוצאה מתכנון/עבודה/חומרים לקויים", ולמעשה מייתר אותו לחלוטין.

פרטי המקרה בקצרה

פסק הדין עוסק בתביעה שהגישה חברת הבנייה מליבו נגד חברת הביטוח הפניקס, בדרישה לקבל ממנה פיצוי (במסגרת ההרחבה לפוליסת הביטוח) בגין סדקים שהתגלו, טרם מועד מסירת הפרויקט, באריחי קרמיקה שהותקנו בחדרי מדרגות ובחדרי רחצה של שני מבני מגורים בפתח תקווה. מבנים שאותם בנתה עבור ומטעם החברה לשיכון בניין ופיתוח משהב.

מיד עם זיהוי הסדקים פנתה חברת הבנייה מליבו אל חברת ויה ארקדיה, שסיפקה את אריחי הקרמיקה שנסדקו ודיווחה לה על הסדקים שהתגלו, במטרה להקטין את הנזק ולתקנו מוקדם ככל האפשר. במקביל נמסרה הודעה לחברת הביטוח, ובה פירוט הנזקים שנגרמו לפרויקט, שנאמדו בסך של כ-3.5 מיליון שקלים.

בתגובה, הזמינה חברת ויה ארקדיה מומחה מטעם החברה שסיפקה את חומרי הדבק ששימשו להדבקת האריחים בפרויקט (תרמוקיר תעשיות), כדי שיבחן את מהות הנזקים במקום. מתוצאות הבדיקה התברר כי לצורך הדבקת אריחים בחדרי הלובי (בהתאם לאריח דוגמה שניתן), סיפקה תרמוקיר דבק מסוג "תרמוקירAD  603", וכי בחיפוי חדרי הלובי נעשה שילוב של אריחי פורצלן ואריחי קרמיקה בעלי ספיגות מים מעל 10%, על תשתיות גבס ובלוק בטון.

משמעות תוצאות הבדיקה היא שהחברה עשתה שימוש באריחים מסוג שרגיש לסדיקה ומחייב תנאי הדבקה מסוימים, אך לא הדביקה אותם כנדרש – נעשה שימוש בסוג דבק שלא התאים לסוג האריחים ומידת ספיגותם, עובי שכבת הדבק היה לא תקין, ולא התאים לסוג האריחים או לתקן. ובמילים אחרות: שיטת הביצוע של הדבקת האריחים, היא זו שהביאה לכך ששכבת הזיגוג בחלק מהאריחים נסדקה.

ב-2015, כשנה לאחר שהמקרה דווח לחברת הביטוח, הודיעה הפניקס למבוטחת שהיא דוחה את תביעת הפיצוי שהגישה, בנימוק שאין כיסוי ביטוחי. בתגובה לדחיית התביעה על ידי חברת הביטוח, החליטה חברת הבנייה, שלה יש כזכור הרחבה לפוליסה שאמורה הייתה להגן עליה במקרה של "נזק ישיר מתכנון/עבודה/חומרים לקויים", לפנות לבית המשפט.

הטענה העיקרית של התובעת – מליבו בנייה

בכתב התביעה טוענת חברת מליבו כי הטענה של חברת הביטוח (הנתבעת) במכתב הדחייה, לפיה מקור סדיקת אריחי הקרמיקה הוא בתכנון לקוי שבא לידי ביטוי בבחירת סוג האריחים ובעבודה לקויה בהדבקתם, מופרכת מיסודה: "סוג האריחים שבהם נעשה שימוש נבחרו על ידי אדריכל הפרויקט לאחר בחינת כלל תנאי הפרויקט, והם הודבקו על ידי בעלי מקצוע לאחר קבלת הנחיות מויה ארקדיה". מכיוון שכך, טוענת מליבו, אירוע סדיקת אריחי הקרמיקה הוא אבדן או נזק פיזי פתאומי ובלתי צפוי מראש באתר העבודה (בהתאם להלכה הפסוקה שהזכרנו קודם), ועל כן היווצרות הסדקים באריחי הקרמיקה, מהווה מקרה ביטוח המכוסה בהתאם להגדרת פוליסת עבודות קבלניות, ובהתאם להרחבה שנרכשה ושעניינה "נזק ישיר מתכנון/עבודה/חומרים לקויים".

הערה: בשלב הסיכומים במשפט, שינתה חברת מליבו את טענתה הראשונית שלפיה הנזק אמור להיות מכוסה במסגרת ההרחבה עבור "נזק ישיר מתכנון/עבודה/חומרים לקויים", וטענה כי פוליסת הביטוח שבה הייתה מבוטחת היא פוליסה מסוג "כל הסיכונים", שבה מבוטחים כל אבדן או נזק הנגרמים לפרויקט, למעט החריגים המנויים בפוליסה. במקרה כזה, טענה, על המבוטח להוכיח רק את הנזק לרכוש והוא יזכה לפיצוי גם אם לא הוכחה הסיבה שגרמה לנזק.

הטענות הנגדיות של הנתבעת – חברת הביטוח הפניקס

בתגובה לטענות התובעת, העלתה חברת הפניקס מספר טענות עיקריות, שלכולן התייחסה השופטת בפסיקתה:

1. פוליסת הביטוח לא נועדה לשמש תעודת אחריות לטיב הבניה ולאיכותה – התובעת רכשה פוליסת ביטוח עבודות קבלניות. ומכיוון שמבדיקת הליקויים עלה כי הסדיקה באריחים נגרמה כתוצאה מבחירה בלתי מתאימה של אריחים, שימוש בחומרים לא מתאימים להדבקתם/יישום לא נכון של הדבקים ששימשו להדבקתם, ונקיטת תהליכי עבודה שאינם מתאימים – הרי ש"פוליסת הביטוח לא נועדה לכסות עלויות החלפת אריחים במצב זה". בתגובה לטענה זו, הדגישה מליבו כי בניגוד לפסקי הדין שעליהם הסתמכה הנתבעת, שבהם נהגו המבוטחים ברשלנות, כאן לא מדובר ברשלנות והיא פעלה כנדרש בבחירת אריחי החיפוי והתקנתם. עוד הוסיפה מליבו, כי "גם לו ארע האירוע הביטוחי בשל רשלנות התובעת או מי מטעמה, אין בכך כדי לשלול את היותו של הנזק תוצאה של אירוע תאונתי".
2. הנזק שנגרם לאריחים אינו נזק פתאומי ובלתי צפוי – לטענת הפניקס, "שיטת הביצוע החל מבחירת האריחים, אי התאמתם לתקנים המחייבים, ושימוש בדבקים שאינם מתאימים לסוג האריחים, ועוד, הפכו את הנזק הנטען לצפוי ואף בלתי נמנע". מכיוון שכך, פעולת פירוק האריחים והחלפתם ופעולות התיקון השונות, שעלותן נתבעת במסגרת התביעה, הן פעולות יזומות וצפויות שאינן בגדר מקרה ביטוח ו"חסרות את רכיב התאונתיות והפיזיות הנדרשים על פי תנאי הפוליסה".
3. הנזק הנטען אינו מכוסה על ידי ההרחבה לפוליסה – תנאי הסף העיקרי שעומד בבסיס ההרחבה הוא שהנזק נגרם בשל מקרה ביטוח על פי פרק הרכוש בפוליסה, שכן ההרחבה נועדה לתת כיסוי לנזקים עקיפים הנובעים ממקרה הביטוח ולא לנתק את ההרחבה מהפוליסה. מכיוון שכך, במקרה הזה ולאור הסעיף הקודם – "אין להחיל את ההרחבה כאשר הגדרת האירוע הביטוחי כלל אינה מתקיימת". לעניין זה ענתה מליבו כי מדובר באירוע תאונתי בלתי צפוי שהוא תולדה ישירה של עבודות הבנייה, ומתקיימת בו דרישת הפיזיות ולכן "אירוע סדיקת האריחים עונה על הגדרת מקרה ביטוח ולכן גם חלה לגביו ההרחבה לעניין נזק עקיף או ישיר כתוצאה מתכנון לקוי או חומרים לקויים".
4. סכום הנזק מוגזם – הפניקס הכחישה את הטענה כי החלפת כל האריחים בפרויקט היא פעולה שנועדה להקטין את הנזק, ואף דחתה את סכומי התביעה, המופרזים לטענתה.

החלטת השופטת והנימוקים לפסק הדין

בתום הדיונים החליטה השופטת לפסול את התביעה במלואה, ואף השיתה על מליבו את הוצאות התביעה ואת שכר טרחת עורך הדין של חברת הפניקס (הנתבעת).

בנימוקיה לפסק הדין, התייחסה השופטת בהרחבה לשלוש סוגיות משפטיות שעליהן, כך ציינה, התבססה התביעה כולה:

הסוגייה העובדתית – מה היה הגורם להיווצרות הסדקים

המחלוקת העיקרית שעמדה בבסיס התביעה הייתה באשר לגורם שהוביל לסדיקת האריחים. התובעת טוענת שמדובר באירוע תאונתי מבלי לפרט מהו הגורם לו, ואילו הנתבעת טוענת שהגורם לסדקים הוא עבודה לקויה או תכנון לקוי שאינם בגדר אירוע תאונתי. בעניין זה קבעה השופטת כי יש לקבל את טענת הנתבעת שתופעת הסדיקה באריחים בפרויקט נגרמה כתוצאה מתכנון לקוי או עבודה לקויה. קביעה זו התבססה על חוות דעתו של המומחה, לפיה הסדיקה באריחים כתוצאה מחוסר התאמה בין סוג האריחים שנבחרו לפרויקט לבין סוג הדבק ששימש להדבקתם, וכן כתוצאה מיישום שכבת דבק עבה מהמותר על פי התקן. "ניתן להימנע מסדיקה באריחים רכים כאשר ישנה הקפדה על שיטת העבודה, אופן הביצוע והתאמה של החומרים. לכן, שוכנעתי כי בחירת סוג האריחים, כשלעצמה, אינה מהווה ליקוי ולא הייתה הגורם לסדיקה".

הסוגייה המשפטית – האם נזק שנבע מתכנון לקוי או עבודה לקויה הוא "מקרה ביטוח"?

באשר לשאלה האם סדיקת האריחים נכנסת תחת הגדרת "מקרה ביטוח", וככזה מחייבת את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח או לא, קבעה השופטת כי סדיקת האריחים אינה נזק "פתאומי ובלתי צפוי" וכי מדובר באירוע צפוי, תהליכי ומתמשך, אשר אינו מהווה "מקרה הביטוח" על פי הפוליסה.

בנימוקיה התייחסה השופטת לכל אחת מהטענות שהועלו:

• הנימוקים לדחיית הטענה שחברת מליבו הייתה מבוטחת בפוליסה מסוג "כל הסיכונים" – "מלכתחילה לא הייתה מחלוקת כי התובעת בוטחה בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות, המגדירה באופן מפורש מהו מקרה ביטוח המכוסה על פי הפוליסה, להבדיל מנזק הנגרם "מכל סיבה שהיא". לפיכך, איני מקבלת את טענת התובעת שנטענה רק בסיומו של ההליך, מבלי שהוכחה ומבלי להיתמך בראיות כלשהן".
• הנימוקים לדחיית הטענה כי הנזק שאירע עונה להגדרת "מקרה ביטוח" – "כדי שנזק כלשהו (או אבדן) יוגדר כ"מקרה ביטוח" עליו לעמוד במספר תנאים מצטברים: עליו להיות נזק פיזי; פתאומי; ובלתי צפוי מראש. בנוסף, הסיבה לנזק צריכה להיות כזו שאינה מוחרגת על פי חריגי הפוליסה… הגעתי למסקנה כי הנזק נגרם כתוצאה מתכנון לקוי ועבודה לקויה, בשל חוסר התאמה בין האריחים שנבחרו לבין סוג הדבק ששימש להדבקתם, וכן בשל הדבקת האריחים תוך שימוש בשכבת דבק עבה מדי החורגת מהוראות התקן… בנסיבות האמורות, סדיקת האריחים היא מהלך הדברים הצפוי, ואינה בגדר "אירוע חריג" שאינו צפוי. בנוסף להיות הנזק צפוי, לא מתקיימת לגביו דרישת הפתאומיות. כעולה מהראיות שהוצגו לי, מדובר בתהליך נזק שהלך והתרחב במהלך חיי הפרויקט לאורך זמן, כתוצאה כמעט מתבקשת של הליקויים האמורים".
• הנימוקים לדחיית הטענה כי קיים כיסוי ביטוחי על פי ההרחבה לפוליסה – "בענייננו, לא מדובר בנזק עקיף, אלא בנזק ישיר הנובע מתכנון לקוי, ועבודה לקויה… כך, התיבה העוסקת בנזק עקיף אינה רלוונטית לענייננו, והתיבה העוסקת בנזק ישיר דורשת קיומם של יסודות התאונתיות וחוסר צפיות שאינם מתקיימים בענייננו… בנסיבות האמורות, לא מתקיים תנאי היותו של הנזק "תאונתי ובלתי צפוי"… הוראות ההרחבה נועדו לצמצם את רשימת החריגים למקרה הביטוחי והן בבחינת "חריג לחריג". בהינתן שמלכתחילה סדיקת האריחים אינה מהווה מקרה ביטוחי לפי פרק א' של הפוליסה, אין אנו נדרשים להוראות החריג, ואין אנו נדרשים להוראות החריג לחריג. המסקנה היא כי אין תחולה להוראת ההרחבה על ענייננו. ממילא, לא מדובר בנזק עקיף, או בנזק ישיר תאונתי ובלתי צפוי. כך, אפילו הייתה ההרחבה חלה היא אינה מספקת כיסוי ביטוחי לנזק הנטען. די באמור כדי להביא לתוצאה של דחיית התביעה".
• הנימוקים לדחיית טענת גובה הנזק – "התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את גובה הנזק הנטען על ידיה… לא מדובר בנזק ערטילאי שלא ברור מה גובהו. מדובר בנזק שלטענת התובעת כבר תוקן, ההוצאות בגינו כבר שולמו, כך שלכאורה לא צריכה הייתה להיות מניעה להציג אסמכתאות לתשלומים שהתובעת שילמה לתיקון הנזק. בנסיבות כאלה, הסתמכות התובעת על הערכת שמאי שאינה מבוססת על אסמכתאות, אינה מספיקה… אין ראיה להוכחת כמות האריחים הנוספת שהועברה לפרויקט לצורך ביצוע התיקונים. אין גם ראיה להיקף העבודות שבוצעו. בפועל, התובעת לא הוכיחה את היקף הנזק הנטען וגם מטעם זה דין תביעתה להידחות".

של מי האחריות?

בנקודה זו נציין כי פוליסת הביטוח נרכשה על ידי חברת משהב, אך אין עוררין על כך שהיא סיפקה כיסוי ביטוחי גם לחברת מליבו (התובעת) כקבלן מבצע בפרויקט, שכן תחת שם המבוטח המוגדר בפוליסה נכתב: "משהב חברה לשיכון בניה ופיתוח בע"מ (להלן "המבוטח הראשי") ו/או חברות בנות ו/או מזמיני העבודה ו/או המפקח ו/או מנהל הפרויקט למעט אחריותם המקצועית במידה ואינם שכירי המבוטח הראשי ו/או קבלנים ו/או קבלני משנה ו/או מליבו". אך האם זה מספיק? שהרי על פניו, לא היא זו שגרמה באופן ישיר לנזקים, אלא עבודתם הלקויה של "אנשים מטעמה".

גם חברת הפניקס התייחסה לעניין זה וטענה בכתב ההגנה, כי מכיוון שהאדריכל התרשל בתכנון הפרויקט, תרמוקיר סיפקה דבקים לקויים לפרויקט, וויה ארקדיה סיפקה חומרי בנייה לקויים לפרויקט – הרי ש"ככל שייקבע כי הנתבעת חבה בנזקיה הנטענים של התובעת, אשמתם של הצדדים השלישיים הוא שהביא לקרות הנזקים נשוא התביעה, ויש להשית עליהם את האחריות לתשלום הסכומים הנטענים בכתב התביעה בגינם". הצדדים המוזכרים הגישו את טיעוניהם, אך מכיוון שממילא דחתה השופטת את התביעה, הרי שבמקרה זה התייתרה סוגיה זו.

בשורה התחתונה

אין ספק שמדובר בפסק דין שהמשמעויות שלו הזו עשויות להיות מרחיקות לכת, הן עבור שוק הביטוח והן עבור חברות הבנייה, שכן – הוא מייתר למעשה את הרחבת הכיסוי הביטוחי גם במקרה של "נזק ישיר מתכנון/עבודה/חומרים לקויים".

בהנחה שחברת מליבו תפנה לבית המשפט העליון ותערער על פסק הדין, מעניין יהיה לראות מה יפסוק בג"ץ והאם יחליט לקבל את הערעור או לדחות אותו ואז יהפוך פסק הדין הזה להלכה פסוקה. דחיית הערעור תעלה ביתר שאת את שאלת תועלת ההרחבה לפוליסה והצורך בה, מה שבטווח הארוך עלול לפגוע בחברות הביטוח עצמן.